התרומה של ניווט בשטח להבנת המציאות היום-יומית
- ההולך בשדה
- 5 ביולי
- זמן קריאה 3 דקות

כיצד ניווט בשטח עזור לנו להתמודד עם בעיות בחיי היום יום? לכאורה אין קשר בין שני הנושאים, אבל תפיסה פילוסופית ויישומים מעשים בתחומים שונים מוכיחים כי כשאנחנו מפתחים מיומנות של ניווט בשטח, אנחנו משפרים מאד את היכולת שלנו לפתור בעיות ולטפל במצבים מורכבים בחיי היום יום.
לפני הכל ברצוני להבהיר כי כשאני מדבר על ניווט בשטח, אני מתכוון לניווט קלאסי המבוסס על מפה טופוגרפית, מצפן ומד קואורדינטות. כמו שניווטו פעם לפני עידן ה- GPS. ניווט המבוסס על אפליקציות בנייד כמו עמוד ענן, WAZE , OffRoad ואחרות אינו נחשב בעייני לניווט אלא מזכיר לי מצב שבו אתם נוהגים ולידכם יושב מישהו שאומר לכם - "עכשיו ימינה", "עכשיו שמאלה" או "המשיכו ישר". במצב כזה אתם לא באמת מנווטים.
בניווט קלאסי אתם מחזיקים מפה ומצפן, קוראים מה כתוב במפה ומנסים ליישם זאת בשטח במציאות. הבעייה - הסימנים המוסכמים במפה הם הכללה למציאות שאתם פוגשים בשטח. למשל, כשבמפה מסומן אזור מיוער, אתם יודעים בוודאות שמצפה לכם אזור בו גדלים עצים. אינכם יודעים מה סוג העץ, וחמור מזאת - אינכם יודעים מה הצפיפות בין העצים והאם גדלים ביניהם שיחים בצפיפות כזו שלא ניתן לעבור דרכם. ודוגמא נוספת - כאשר במפה מופיע של סימן של קו מקווקו כפול, אתם יודעים שזו דרך עפר המתאימה לכלי רכב. אבל האם משני הצדדים שלה גדלים שיחים עם ענפים החוסמים את המעבר בה? האם בחורף יש בה נקודות המוצפות במים והמעבר בה כרוך בשקיעה וודאית? האם קיימות בה מדרגות בסלע המחייבות בניות עזר כדי שאפשר יהיה לעבור אותן? ומה לגבי כל הפעמים בהן מופיעות בשטח דרכים שלא מסומנות במפה?
בדיוק כשם שכשאנו קוראים ספר אנו נדרשים להפעיל את הדמיון ולהשלים את פרטי הדמויות שהסופר לא פירט, כך כשאנו קוראים מפה טופוגרפית אנו נדרשים לדמיין את השטח ולהשלים פרטים על סמך ניסיונות קודמים שלנו.
ומכאן לתרומה של הניווט על הבנת המציאות היום יומית. המתמטיקאי אלפרד קורזיבסקי כתב ספר בו הציג עיקרון מהפכני שזכה להשפעה רחבה בפילוסופיה, במדעי התקשורת ובפסיכולוגיה: המילים, המודלים והמפות שאנו יוצרים במוחנו כדי להבין את המציאות – אינן המציאות עצמה.
קורזיבסקי טוען שבני אדם אינם חווים את העולם באופן ישיר, אלא דרך מערכת של ייצוגים – שפה, תרשימים, מפות, סיווגים ומושגים. ממש כפי שמפה טופוגרפית היא ייצוג מופשט של שטח אמיתי, כך גם השפה היא ייצוג של מחשבות, רגשות, חפצים ומצבים – ולא המהות שלהם. לכן, לדעתו, השפה יכולה להוות מקור לעיוות תפיסתי. כאשר אנו מגיבים למילים כאילו הן המציאות עצמה – אנו מתנתקים מהתבוננות ישירה, מההקשר ומהשינוי המתמיד.
עקרונות הספר השפיעו רבות על תחומים כמו:
פסיכולוגיה קוגניטיבית – בהקשר של עיוותים תפיסתיים ומחשבתיים.
תקשורת בין-אישית – שימת לב למשמעויות מרומזות, להקשרים משתנים.
פילוסופיה של המדע – מודלים מדעיים אינם תיאור ישיר של העולם, אלא ייצוגים זמניים ומבוקרים.
אימון אישי וחינוכי – הבחנה בין תגובה חווייתית לבין דיבור על חוויה.
ולכן כאשר אנו מנווטים ונדרשים לגשר בפועל בין מה שחשבנו שנפגוש בשטח ובין מה שפגשנו באמת, אנו מתרגלים את מוחנו לגמישות מחשבתית, סקרנות ובדיקה מתמדת של ההנחות שלנו. בדיוק אותה פעילות שעלינו לעשות במציאות היום יומית של חיינו המורכבים.
יודעים לנווט? מצוין! ניפגש בשבילים.
רוצים ללמוד לנווט? לרענן / לשפר ידע קיים? דברו איתי - אלי ברנד 052-3663123 "ההולך בשדה".
כלים שנווט צריך:
סיפור דרך המדריך ללימוד ניווט ומיומנויות שטח
מאמרי עזר לניווט:
אלי שלום
מעריך מאד את דרך לימוד הניווט שלך. הטכנולוגיה מוציאה את יכולת הכרת השטח וניתוחו. ומה יקרה עם נפילת המערכות, אני מקווה שאתה מפיץ זאת גם בצבא, מכינות ועוד.
אגב אתרתי את המקומות של הטריגים אך לא יצאתי לשטח, צריך לעשות זאת.
תודה!!!! יישר כוח!!!
יואב
לגבי -> למשל, כשבמפה מסומן אזור מיוער, אתם יודעים בוודאות שמצפה לכם אזור בו גדלים עצים. אינכם יודעים מה סוג העץ, וחמור מזאת - אינכם יודעים מה הצפיפות בין העצים והאם גדלים ביניהם שיחים בצפיפות כזו שלא ניתן לעבור דרכם
-> לצערי על הקטע הזה איני מסכים מסיבה אחת... המפות ממש ממש לא עומדות בקצב השינויים בשטח,,,
אם אני מסתכל לדוגמה על המפה הזו ורואה את השבילים בין בריכות הדגים ומתכנן לנסוע עליהם ,,,
בשטח כאר אעבור ל תצ"א, תצלום אוויר אראה שחלקים גדולים מבריכות הדגים הם כבר מזמן מטעים וכך יוצא שכאילו אנחנו הולכים במפה בתוך בריכות הדגים :-(
באותה מידה באזורים של מאגרי מיים כמו הכנרת או ברכת רם ,, בתקופות ארוכות המיים ממש ממש נמוכים ואז כאילו אנחנ נוסעים במקום…