לתנור החרסים שנמצא במכתש רמון (ראו פירוט בהמשך) כל אחד יכול להגיע. מנווטים לפי השילוט - אפילו לא צריך קורס ניווט או מפה טופוגרפית. יש כביש סלול, כותבים ב Waze "מתחם תנור אפיית החרסית מצפה רמון" ומגיעים.
אבל להגיע לכאן - עין ארדון וגבעת חרוט נ.צ. 194900/503000 - זה כבר סיפור אחר לגמרי. צריך מצפן. מפה טופוגרפית ולדעת לנווט.
רוצים ללמוד ניווט וקריאת מפה טופוגרפית ? השאירו פרטים ואחזור אליכם.
אמלק: במכתש רמון הוקם מפעל בשנת 1967 להפקת חרסית דמויית צור. המפעל הוקם בעלות של 15 מיליון ל"י, עבד במצטבר כ 7 שנים, ונסגר כשהוא עדיין בהפסדים כספיים.
ועכשיו - כמה מילים על תנור החרסית (על בסיס כתבה של שרון עמבר - ב"ספרנים" בלוג הספריה הלאומית):
בשנת 1966 הוקם בלב מכתש רמון מפעל לייצור חרסית דמויית צור (להלן חד"צ). המכונה העיקרית במפעל הייתה תנור ענק שתפקידו היה לשנות את הרכב החרסית כך שתתאים לייצור לבנים חסינות אש - לציפוי החלק הפנימי של הכבשן. המפעל עבד לסירוגין עד שנת 2000 ואז נסגר לצמיתות.
חברת האם
המפעל שנקרא "חרסית וחול זך בנגב" היה בבעלות חברת "חרסית וחול זך בנגב" (קצת מבלבל, לא ?!) שהוקמה בשנת 1951 על ידי חברת "מחצבי ישראל". חברת "מחצבי ישראל" שהייתה חברה ממשלתית, הוקמה בשנת 1951 והשקיעה כספים רבים בהקמת מפעלי כרייה, חציבה והפקת חומרי גלם לתעשיות שונות וביניהן תעשיית הזכוכית והקרמיקה בארץ. החברה שלטה על מרבית שטחי הכרייה במכתש רמון, והעיר מצפה רמון הוקמה כדי לספק מגורים לעובדי החברה.
תהליך הייצור
ייצור החרסית היה מבוסס על תנור - גליל מתכת ענק שאורכו 50 מ', קוטרו 4 מ', והוא הותקן בגובה 8 מ' מעל פנע הקרקע כאשר הוא נטוי. חומר הגלם - החד"צ - עבר תהליך של גריסה, הרטבה, ומגנוט להפרדת הברזל משאר החומרים. לאחר תהליך ההכנה הועבר החומר הגרוס אל חלקו הגבוה של התנור. הגליל הסתובב סביב צירו כאשר הוא מחומם לטמפרטורה גבוהה של עד 1600 מעלות. במהלך הסיבוב והחימום שונו מרכיביה הכימיים של התערובת, והמוצר הסופי - חרסית דמויית צור - נפלט מהחלק הנמוך של התנור למתקני אחסון ומשם שוני ליעדיו הסופיים.
תחזיות כלכליות שהכזיבו
בשנת 1952 התפרסמה הערכה כי בנגב קיים מאגר של 20,000 טון חרסית. בשנת 1956 התגלתה במכתש רמון "חרסית דמוית צור" המשמשת לתעשיית "חסיני אש". ב- 02.04.1964 במסיבת עיתונאים מטעם חברת "חרסית וחול זך" הוכרז כי "... יוכל בהקמת מפעל במכתש רמון להפרדה מגנטית וקליית חרסית, דבר שיאפשר ניצול של רזרבות חומר המסתכמות ב- 4 מיליון טון, שבצורתן הנוכחית אינן ניתנות לניצול. הרזרבות שניתן לנצל ללא המפעל החדש מסתכמות ב- 800 אלף טון חרסית, והן מספיקות ל- 10 שנים, ואינן יכולות לשמש יסוד כלכלי למפעל ...".
ב- 27.10.1966, שנתיים וחצי לאחר ההכרזה, נחנך המפעל שעלות הקמתו הייתה 15 מיליון ל"י - כפליים מהתחזית הראשונה. תחזית הייצור לשנה שאחריה הייתה 5 מיליון ל"י מתוכן 3 מיליון ל"י לייצוא.
11 חודש מאוחר יותר (18.09.1967) פורסמה כתבה של משולם עד, ממנה התברר כי התחזיות היו מוגזמות, המפעל בהפסדים ועומדים להדמים אותו בקרוב. "להדמים" פרושו לעצור את ההפעלה השוטפת מתוך כוונה להפעיל מאוחר יותר.
בשנת 1969 הוחלט להעמיד את המפעל המודמם למכירה. הוגשו 10 הצעות מחיר שבכולן היה המחיר המוצע נמוך מדי ולכן ההצעות נדחו. המפעל הופעל מחדש על ידי קבלן פרטי בדצמבר 1970. במהלך השנתיים הבאות השתפרו תהליכי הייצור והמפעל החזיר לממשלה סכומים נכבדים על חשבון החוב הכללי שלו - 2 מיליון ל"י מתוך חוב של 10 מיליון ל"י. קריאת המסמכים המתארים את הדיונים באוצר - מרתקת !!
סוף פסוק ...
המפעל נסגר לצמיתות בשנת 2000 ושטחי הכריחיה עברו תהליך שיקום.
Commentaires