החידון השנה מוקדש לחטופים ולשבויים מי ייתן וישובו אלינו במהרה, ולעילוי נשמתם של חללי צה"ל, והנרצחים בארועי שמחת תורה תשפ"ג . אתם מוזמנים להכנס לאתר ההנצחה של צה"ל, ולהדליק נר זיכרון וירטואלי.
להלן החידון, בהצלחה למשתתפים:
אנחנו בנים / בנות למשפחה מרובת ילדים. כמו בכל משפחה, גם אצלנו יש גיוון ענק: דתיים, מסורתיים, חילונים, עצמאים ושכירים. כשבגרנו עזבנו את הבית ואנחנו גרות / ים במקומות שונים, אבל עדיין בקרבה מסוימת זו לזה. הנשיא נתן בנו סימנים – נאמן חג שבת כ"ק. למרות שאנחנו נראים שונים, אנחנו בני אותו גיל – בדיוק !
כך אנחנו רואים / ות את עצמנו – כל אחד / ת בנפרד כמובן.
היו לי הרבה חברות – מעירק, מרומניה, מהונגריה אבל בסוף התאהבתי ונקשרתי עם קוצ'ינית. אנחנו אוהבים לבלות ביחד, אבל לא בבית משום שהשכנים שלנו מאד מרעישים – ביום וגם בלילה.
אני חושבת שאני הכי עשירה מכולם. בבעלותי מפעל עם פטנט עולמי הקשור למים, ובנוסף בגן שלי אני משתמשת במי קולחין של השכן שלי.
גם אני חריג בין קרובי המשפחה, לא הסכמתי שילדי יגדלו ויישנו בקינים אחרים, אלא בביתי בלבד. וגם כשגדלו, שלחתי אותם ללמוד עם חברים השונים מהם. אה, ויש לי גם מפעל לייצור בדים.
לי יש סיפור משעשע, כשנסעתי עם חפצי למקום מגורי הראשון, המשאית שקעה בחול, ולכן נאלצתי לגור במשך שנה במקום לא מתוכנן. אחרי שנה עברתי למקום המתוכנן שרכש עבורי פילנטרופ עיראקי (שמו הוא הלחם של שבט + סגן נשיא ארצות הברית לפני למעלה מ 18 שנים), ונזכרתי – אני שותף במפעל שהתוצר שלו נמצא בכמעט כל בית רביעי בארץ.
אני גר על שלוש גבעות, קרובי וידידי קבורים בגבעה השלישית. בזמנו היה לי מפעל לרכיבים אלקטרוניים, והיום אני ממחזר פסולת, ומייצר קלקר.
ואצלי הסיפור מורכב יותר, בתחילה נקראתי XXXXX כמו בביטוי "שערו סמר מפחד", אבל מקימי שהיו ניצולי שואה שינו את שמי כך שיזכיר את השינוי שחל בחייהם כשהגיעו לארץ. וכן – בתחילה גרתי במקום אחד, אבל לאחר שנה וחצי עברתי דירה, ומאז אני מתגורר באותו מקום.
אני מקרה מעניין במיוחד – ראשית אני ממוקם בדיוק בחצי המדינה – כלומר המרחק ממני לאילת ולחרמון זהה. דבר שני רצו לקרוא לי אילת, אבל החליטו לקרוא לי XXבילא, כפי שאני מוזכרת במפת מידבא. יש לי המון חברים ממשפחת אל הוזייל, אני לא משלמת עבור חשמל אלא מייצרת 6.4 מגאווט בשנה, אחד הילדים שלי היה הראשון שקיבל ב- 1961 תואר דוקטור במדעי הרוח, וב- 1953 נפרדתי ממי שהעדיף את "דין פראג על מדינת ישראל".
אני ייצרתי במלחמת העצמאות רכב שהיו לו שכבות של פח ועץ וקראו לו בובלה. ואני ממוקם קרוב מאד למקום שאלי חקר זמן רב, במסגרת לימודי התואר שלו.
אני עברתי לאחרונה טראומה נוראית, ואינני מוכנה עדיין לדבר, למרות שהמפעל שלי חזר לעבוד.
גם אני עברתי טראומה כפולה. נאלצתי לעבור ממקום למקום, בניגוד לרצוני שלוש פעמים, ובכל פעם שינו את שמי. מי שתיאר את קורותי כשהייתי צעירה היה יצחק אחיטוב.
פיתרון החידה יפורסם ביום העצמאות בשעה 17:00 – בהצלחה.
יודעים לנווט - בהצלחה! הניווט בשטח באחריות המנווטים בלבד.
רוצים ללמוד לנווט / לשפר יכולות קיימות ? דברו איתי: אלי ברנד, "ההולך בשדה" 052-3663123
ציוד לניווט:
מאמרי עזר לניווט
Comments